טיול באוטו להר חברון

אחר הצהריים פנוי נפל בחלקינו. חככנו בדעתנו מה לעשות והחלטנו לנסוע ליער יתיר. עברנו ליד כפרים בדואים לא מוכרים. דיברנו על העתיד שצפוי פה בנגב. תוך כדי שיחה כמעט והבדואים נכנסו בנו בדהרה. השיחה התחלפה לתחום מדעי יותר, ודיברנו על יער יתיר והמדבור. המשכנו בדרך והגענו לבסיס נטוש: לב יתיר, שכיום מאויש ע"י כלב גוסס ואדם מפוקפק. המקום מלא בפוטנציאל, ואנו התחלנו לדמיין חזיונות. נכנסנו למעבה היער. נהננו מהשקט ומהעדר האנשים ביער. הפסטורליה נקטעה באיבה כשלפנינו נגלה מסוף גבול, גדר ושני חיילים משועממים. הצטערנו שאין לנו במה לכבד אותם, והחלטנו שטוב יותר להישאר בארץ, לכן עשינו אחורה פנה. הגדר פה עוברת על קו הגבול, שהוא גם קו היער. קק"ל נטעה יערות כדי לסמן את הגבול ולהגן על דרך הפטרולים. חלפנו על פני חירבה יפה והחלטנו לעצור. רעות העבירה את הקביים למצב 4X4 והתחלנו לסקור את המקום. זוהי חירבת ענים, יש פה בית כנסת קדום ומערות קבורה. שיחקנו עם המצלמה ונהננו מהנוף. המשכנו מזרחה, החלטנו לנסוע בתוך היער ולא בכביש הראשי. עברנו ליד מאגר יתיר, אגם ענקי של מי גשמים מלא בפוטנציאל לרחצה לילית וגלישות במורד. המשכנו בדרכנו כשהשמש בגבינו, והגענו להר עמשא. הלכנו לקצה ההר, משם רואים ביום טוב את החרמון. אנחנו הגענו ביום לא כל כך טוב ולכן הסתפקנו במראה מדבר יהודה והרי מואב, דרום הר חברון וצפון הנגב. סיכמנו שנחזור לפה ביום עם ראות טובה. הר עמשא מתנשא לרום של 859 מטר. ממערב לו הכל ירוק ופורח, וממזרח לו הכל צהוב וקמל, זהו מראה מיוחד. על אף שמדובר ביום חם במקום נשבה רוח צפונית קרירה. השמש שקעה, ואנו התחלנו לרדת לכיוון בקעת ערד ומשם הביתה אל עיר הבארות הלא היא באר שבע.