נחל אשלים ונחל חמרית

יום שני רעות ביטלה עבודה וישיבה אני ביטלתי מילואם ובשעה מוקדמת החשנו פעמינו לעבר מדבר יהודה.
הפעם לא לקחנו סיכון והחנינו את האוטו על יד השומר של מפעלי ים המלח, היו לנו מספיק בעיות עם מכוניות בזמן האחרון.

התחלנו בהליכה במעלה נחל צאלים עד עין חמרמר שבו יש דקל שרוף ועוד כמה צמחים מוריקים אך ללא מים גם בעונת חורף זו.
המשכנו למעוק של נחל צאלים שלדאבונינו הרב היה צחיח ביותר ברם העובדה שירד במקום גשם כמה שבועות קודם לכן. שטפנו את פנינו בשקערוריות שאגרו מעט מים וטיפסנו במעלה השביל העוקף את המפל, על הרמה ניפרסו לפנינו שלל מאובנים החל מהקסוגירות וכלה במרבצים של שבלולים קונים על גבי סילעי צור גדולים שאני לא יודע את שמם. משם המשכנו על גבי הרמה לעבר הר משאר המכוסה צור משש שעל פי ציבעו נקרא שמו הר חמרמר. רעות חככה בדעתה היכן נמצאת קשת גדולה בנחל אדמון או נחל חמרית ועם התעלומה גלשנו לעבר אפיק הנחל ולמפל שנראה כמה עשרות מטרים מאיתנו. אנו פוסעים באטיות לעברו ולפתע נגלת לפנינו הקשת היפיפיה של נחל חמרית וכך נפתרה התעלומה.
בהמשך המסוע חוצה את הנחל ומתחתיו ניגלו נטיפים לא ברורים. ממבט קרוב יותר ברור היה שהם פסולת של המסוע ולא תופעה גיאולוגית יחודית. משם המשכנו סמוך למסוע בירידה תלולה בימיוחד בעודינו פוסעים החלקתי והתגלגלתי מתחתיו. כשאני שוכב על הריצפה תהינו רעות ואני איפה הקרונות ואיך המסוע עובד. הזדקפנו בתוכו וראינו את האשלג במלא הדרו מונח על גבי המסוע ממש כמו מלח טהור.
המשכנו בדרכינו ורוח פרצים החלה נושבת. למרות הרוח פתחנו בשיחות על רזי החים והאהבה עד שהגענו לאוטו שכמובן היה שלם ובריא ממש כפי שהשארנו אותו.

מפת המסלול